איך מתמודדים עם זריקת אוכל לריצפה?

כשתאומים מגיעים לשלב אכילת המוצקים ומגיעים לגיל שהם כבר יכולים לאכול לבד אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים בתופעה שבה האוכל המוגש להם ברובו מוצא את דרכו לריצפה ואנחנו עסוקים בלאסוף אותו תוך ניסיון ללמד אתם שלא זורקים אוכל.

​

למה זה ככה? ומה עושים כדי להתמודד עם התופעה ולשמור על השפיות?

​

כל הורה מכיר את התופעה שבה התינוק מגיע לגיל שבו הוא יכול להצטרף לשולחן המשפחתי ולאכול באופן עצמאי אוכל שמוגש לו (וזאת לאחר תום תקופת האכילה מבקבוקים והאכלה של מזון מרוסק בכפית), אבל בדיוק באותו הזמן התינוק מגיע לנקודה בה הוא מגלה את כח המשיכה והדרך הטובה ביותר להבין איך זה עובד היא ע"י זריקת חפצים לרצפה ויותר מזה את האוכל שמוגש לו בצלחת או במגש האוכל. זריקת חפצים הפלתם ושמיעת קול ההתנפצות על הריצפה לרב גורם לו להנאה מאד גדולה, ההנאה גדלה ומתעצמת כשזה גם מפעיל את אבא או אמא שעסוקים בלהרים את מה שהתינוק הפיל בזה הרגע.

​

זה השלב ההתפתחותי שבו התינוק לומד על התקבעות אובייקט. זהו השלב ההתפתחותי (תינוק לומד שמה שנעלם מעיניו לא נעלם לתמיד וחוזר ומופיע שוב) ומתאפיין בחרדת נטישה (נכון, משחקי הקוקו המפורסמים) אבל כאשר אנחנו יוזמים את המשחק זה נחמד לכולם, כשהתינוק משחק עם האוכל בשעת הארוחה זה גורם לנו להיות הרבה פחות סבלנים כלפי הסיטואציה.

כמובן שכל זה הופך לקשה יותר מסובך ומעייף כשמדובר בזוג תינוקות. כשגמרנו להרים את כל האוכל שזרק אחד מהם זרק ולנזוף בו על כך "שלא זורקים את האוכל לריצפה ואני לא מרשה" עושה זאת את התאום השני תוך כדי צהלות שימחה וחיוך.

אז ראשית ישנה כאן סיטואציה שאנחנו נדרשים להציב בה גבול ברור ולהעביר מסר חד משמעי שאנחנו לא מרשים לזרוק האוכל, אך עם זאת בהצבת גבולות לתאומים חשוב להבין שנדרשת פה הצבת גבולות כפולה, זאת אומרת יש להציב את הגבול בפניה אישית לכל אחד מהם בנפרד ולא מספיק לומר משפט: "כמו אסור לזרוק אוכל על הריצפה" ולצפות שהוא יהווה גבול ברור עבור שניהם. לכל אחד מהתאומים ישנה ציפייה להצבת גבול אישית וזה חשוב לשם השגת נפרדות והגדרה אישית של כל אחד מהתאומים.

​

 

אז מה עושים כדי להתמודד עם התופעה?

• ראשית פנו בפניה אישית אל התאום שהרגע זרק את האוכל ואמרו בצורה תקיפה שאינה משתמעת לשני פנים כי אסור לזרוק אוכל ומי שזורק אוכל לא יוכל להמשיך בארוחה. אם התופעה נמשכת ממשו את אמירתכם והורידו מהשולחן.

• באופן מעשי הקפידו לשים בכל רגע נתון מנות אוכל קטנות על הצלחת ומלאו אותה בהמשך הארוחה, כאשר הפעוט סיים את מה שנמצא על הצלחת. מנות קטנות לרב הם פחות מציפות ופחות מגרות לזריקה וכך גם הצורך באיסוף מה שנפל וגם אם נזרק אוכל זה אינו בכמות גדולה והאיסוף אינו מתיש.

• שבו לאכול עם הילדים ואל תשמשו בארוחה רק על תקן מלצרים וזאת כדי להוות דוגמא אישית. ילדים לומדים על העולם דרך חיקוי מה שהם רואים בסביבתכם ואתם מהווים את המודל הראשון והעיקרי לחיקוי בשנות הינקות, ולכן הדרך הטובה להסביר לתאומים איך נוהגים סביב השולחן ואיך אנחנו נוהגים בארוחה ועם האוכל המוגש לנו, ייווצר על ידי הדוגמא שאתם תיתנו להם.

בתיאבון!