הורות לתאומים היא אחרת. מה זה אומר? הורים לתאומים צריכים לגדל שני תינוקות בני אותו הגיל ולכן נמצאים באותה משבצת התפתחותית. המצב הזה מצריך את ההורה בכל דקה ודקה להתפצל. מכאן שהורות לתאומים היא הורות המתפצלת לשניים ולעיתים ליותר, כלומר הורים צריכים למצוא דרכים, לרב מאד יצירתיות, כיצד להאכיל שני תינוקות בוכים, כיצד להרדים שניים, לקלח, לבדר, להרגיע בכי ועוד מיליון מטלות שאנחנו צריכים לעשות כהורים לתינוקות.
הפיצול בהורות לרב גורם לנו לדחק כפול: מצד אחד הטיפול האינטנסיבי בשני תינוקות בו זמנית, (הורים רבים לא מוצאים את הזמן אפילו לבקר בשירותים או להתקלח שלא לדבר על לאכול או לשתות קפה בנחת מבלי שכל פעולה תלווה בבכי). ומצד שני למרות שהורים עסוקים כל היום ולעיתים גם כל הלילה בטיפול אינטנסיבי בתאומים מתלווה לכך ההרגשה שלא הייתי מספיק עם אף אחד מהם, באופן טיבעי שאני עם אחד אני לא עם השני גם אם באותו הרגע גם הוא זקוק לי. את ההורות הזו מלווים באופן מתמיד רגשות אשם, שנכנסים איתם בלילה למיטה והם אלה שהופכים להיות השותף השקט שלהם לאורך כל ההורות.
הורות לתאומים אינה יכולה להיות ספונטניות או זורמת. ההורות צריכה להיות מאד מאורגנת כדי שכל המערכת המשפחתית לא תיכנס ללחץ, שנגרם מבכי רב של שני תינוקות. בכי של תינוק מכניס את ההורה המטפל לתחושה קשה וכאשר מדובר בשני תינוקות, ההורה עלול להיכנס למצוקה נפשית קשה בגלל שמתחזקת בו התחושה שאני לא מסוגל לתת מענה לצרכים של שניהם. לרב המצב הזה מביא את ההורים למצוא פתרונות יצירתיים ע"מ ליצור מערכת שעובדת ומספקת את הצרכים של שניהם כמו האכלה של שניהם במקביל, החלפת חיתול, מקלחות ושגרת ערב וכמובן הרדמות. בעיניי הפתרונות האלה דומים ליצירת מפעל קטן בבית, שבו ישנם פסי ייצור מקבילים, שתפקידם להביא את ההורות לתפקוד המירבי במינימום זמן אפשרי. המפעל כולל פעולות כמו רחיצת בקבוקים וסטריליזציה שלהם, האכלות ביחד או במקביל ביום אבל גם בהתעוררויות הליליות, יציאות מהבית שמחייבות היערכות ועוד ועוד...
במקביל לקושי הפיזי מתווספת להורות לתאומים, תחושה מאד גדולה של בדידות והיא נובעת מהתחושה שמי שלא חווה הורות כזו, לא ממש יבין אותה, מה שנקרא "זר לא יבין".
אני בטוחה שהורים המגדלים ילדים יחדאיים (ולא משנה כמה) יודעים שהורות לתאומים זו הורות מלאה או אפילו עמוסה באתגרים לא פשוטים, אבל לא ממש מבינים עד הסוף מה זה אומר ואיך זה נראה באמת כאשר פורטים את זה להתנהלות היום יומית. בתכלס המצב הזה מביא הורים לתאומים לבדידות מאד גדולה היות שאין להם ממש עם מי להתייעץ או לחלוק את חוויות ההורות שלהם. אנחנו כהורים מוקפים בהורים שמגדלים ילדים יחדאיים, אנחנו גם למעשה גדלנו כילדים יחדאיים ולרב את כישורי ההורות שלנו למדנו מההורים שלנו ומהדרך שהם גידלו אותנו. אבל הורים לתאומים מגיעים להורות ומוצאים שעליהם להתמודד עם אתגרים שאף אחד לא הכין אותם ויותר מזה הכשיר אותם אליהם.
מכאן שחשוב להורים לתאומים למצוא מסביבם קבוצות תמיכה שבהם הם יכירו הורים כמותם, ישתפו וישתתפו בחויות ההורות שלהם ושל אחרים וימצאו קבוצה שבה מבינים על מה הם מדברים. קבוצות כאלה כמובן שניתן למצוא ברשתות החברתיות אבל גם בסדנאות המיועדות להורים לתאומים שנותנות תמיכה אפשרות לחלוק חוויות עם הורים שמבינים על מה אני מדבר אבל גם ידע יקר מפז על הדרך להתמודד עם אתגרי ההורות המיוחדים והמייחדים את ההורות הזו כמו הצורך בנפרדות כלומר לראות ולגדל כל אחד לחוד על כל מה שמייחד אותם אבל עם הבנת הביחד שלהם שהוא חלק חשוב ממי שהם.
הדרך לחנך ולהציב גבולות לשניים, תיוגים ואיך להימנע מהם ועוד .... אז ספרו לי מה זאת הורות לתאומים בשבילכם? (רמז: גם להיות הורים לתאומים זה משהו שמייחד אתכם לכל החיים).
