גע בי אני אחיך התאום

תאומים נוטים להתחבק ולשאול אחד על השני כשהם לא ביחד אבל גם לחבוט, למשוך בשיער ולחטוף את המוצץ אחד מהשני. הדבר אופיני גם לאחים הגדלים יחד ואינם תאומים, אבל התופעה נראית הרבה יותר אינטנסיבית כאשר מדובר תאומים.

השאלה למה?

 

הורים לתאומים מכירים טוב את הצורך שלהם לגעת אחד בשני … והרבה, זה מתבטא בהרבה חיבוקים אבל גם מריבות, חטיפת צעצועים אחד מהשני או אחד לשני, להיכנס אחד למיטה של השני, כשההורים לא מסתכלים, ובכלל לגעת ולהתחכך בכל דרך אפשרית.

וזה נכון בכל גיל ותמיד.

אצל תאומים יש למגע תפקיד חשוב ביותר. באמצעותו הם חשים את גבולות הגוף שלהם, וזאת בנפרד מהתאום.

 

המגע הצפוף והתמידי התחיל עוד ברחם שהתאומים "נאלצו" לחלוק יחד את "חלל המגורים" הראשון.

כשעובר זז ברחם הוא חש בגבולות הרחם. כשעובר תאום זז ברחם בחצי מהזמן הוא חש את אחיו לידו, בכל תזוזה הוא נוגע במחיצת הרחם ולעיתים הוא נוגע ישירות ברגל, יד או ראש של אחיו השוכב סמוך אליו. זכרו שהתחלקות בחלל הרחם מצמצמת את החלל שיש לכל עובר לזוז ולהתפתח בו במשך ההיריון, ומרגע זה על כל אחד מהם להבין איפה אני הוא מתחיל ואיפה התאום.

 

התחושה של "מחסור במקום" מלווה את התאומים שנים רבות. חוסר המקום הפיזי בזמן ההיריון הופך למחסור של זמן ותשומת לב בשנות הינקות וההתבגרות. תאומים תמיד צריכים להתחלק בזמן ובתשומת לב של ההורים והצורך הזה באופן טבעי מביא לקונפליקט בין השניים הנלחמים על תשומת לב והמקום המצומצם. כל תאום מנסה להגדיל את המקום שלו והוא מוצא דרכים ייחודיות ההולכות ומשתכללות עם הזמן. אם בינקות המריבה על תשומת לב כרוכה בדחיפות ובמכות עם הזמן זה משתכלל והמריבות הופכת להיות יותר מילולית ומלאות בטענות כמו: "הוא תמיד מקבל יותר" או "את אוהבת אותו יותר" וכו....(מוכר?)

 

כתינוקות, התאומים לומדים על החיים מתוך התנסויות. מגע קרוב יכול לקבל פנים רבות. מצד אחד מגע מלא בתוקפנות הבא לביטוי במכות, דחיפות או משיכת צעצוע, שבדיוק נמצא בידו של אח או בקצה השני של הסקאלה מגע קרוב של אהבה, חיבוקים ונשיקות.

הלמידה מגיעה מתוך התגובה שלנו לכל אחת מפניה הרבים של הקירבה האלימה והתוקפנית או זו האוהבת והמחבקת. לרב אנחנו מתמוגגים כאשר השניים מתחבקים ומתנשקים אבל מזדעקים וממהרים להתערב ולהפריד כאשר האינטראקציה הופכת לאלימה ותוקפנית. מכאן שההתערבות שלנו מלמדת את התאומים שסוג כזה של מגע משיג להם תשומת לב רבה, נוכחות קרובה של ההורה לידם והתייחסות אישית לכל אחד מהם והם חוזרים ומשתמשים בה שוב ושוב. הבנה של השפעת ההתערבות שלנו עשויה ללמד אותנו כיצד להימנע מהתערבות שמשיגה לנו תוצאות לא רצויות.

 

אחד הדברים הייחודים בגידול תאומים, שהם נמצאים באותו שלב התפתחותי, ולכן ההבנה שלנו, ההורים, בצורך הבסיסי במגע לכל סוגיו האוהב אך גם התוקפני, תוך הדרכה כיצד לעשות זאת מבלי לפגוע זה בזה חשובה.

לדוגמא:

• כאשר נחליט להתערב בסיטואציה תוקפנית עדיף לא לעמוד ולנזוף אלה לרדת ולשבת בין התאומים ואז להדגים התנהגות שנרצה ללמד, לדוגמא: "בוא נבקש מעומר את המשחק" או "איזה כיף לשחק במשחק הזה יחד", "בוא נחכה שיואב יסיים לשחק במשחק ולבינתיים נשחק במשחק אחר" וכו.....

• כאשר רמת האדרנלין עולה והשתוללות בבית גואה ההמלצה היא לנתב אותה ולנהל אותה למשל "בואו נשחק ביחד תופסת", לעשות מסלול מכשולים בסלון המורכב מכריות, שרפרפים, שים מוזיקה ולרקוד או להשתולל יחד ועוד.... כיד הדמיון הטובה עליכם.

• תמיד העדיפו לחבק מאשר לנזוף ולצעוק. הבחירה בחיבוק אוהב לשניהם מהווה דוגמא אישית עבורם, מלמד אותם כיצד להירגע ומחזק את הבחירה במגע נעים על פני מגע כואב או תוקפני וכן בדרך הזו להנציח פחות את הסיטואציות התוקפניות. החיבוק ההדדי מכיל ומקבל את כל אחד מהם ומאשר להם שהם אהובים וכך ילמדו פחות להשתמש בדרכים תוקפניות ע"מ לקבל תשומת לב ואישור מההורה שהוא שם לב לכל אחד מהם.

• זכרו שנזיפות והתערבות מילולית אינה אפקטיבית והורים רבים נוכחים שזו אינה משיגה את התוצאות הרצויות. שימוש בהסחת דעת להפסקת מריבות ושימוש בטכניקת התור: "בוא נשחק עכשיו בטרקטור שאתה אוהב וכשיאיר יסיים לשחק במכונית אתה תשחק בה". משיגה תוצאות טובות יותר.

לסיכום היו עקביים. הימנעו מבחירת צד כדי למנוע תיוג של התאומים "כמרביץ" לעומת "הקטן" "הוא תמיד חוטף לו" לעומת "הוא תמיד מוותר " וכו.. חוסר התערבות מאפשרת לכל אחד מהם לנסות מגוון רב של התנהגויות ותגובות. בלו איתם כדי למנוע את הצורך שלהם להילחם על תשומת הלב שלכם בדרכים פחות רצויות. תכננו את הזמן המשותף ובדרך זו תגלו שאתם נהנים מההורות ומזמן הבילוי המשותף וכך תפחיתו את המריבות והאינטראקציות התוקפניות. (השאירו את קיפול הכביסה, הטענת המדיח או מענה למיילים והודעות וואטסאפ לשעות בהם הן ישנים).